פסק-דין בתיק רע"א 8417/11

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פר"ק 35828-12-10 מיום 8.1.2012, כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך), בו אושר הסדר נושים לגבי חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן - מגדל הזוהר), המצויה בהליכי פירוק, על אף התנגדותם של המערערים, בעלי מניות בחברה. ערעור זה נשמע במאוחד עם בקשת רשות ערעור ברע"א 8417/11 (על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפר"ק 2901/09 מיום 24.10.2011, כבוד השופטת ד' קרת-מאיר), אשר נסיבות הגשתה, והחזרה ממנה, תפורטנה בהמשך.

רקע

2.        מגדל הזוהר היא חברה חדלת פירעון. ביום 21.2.2011 ניתן לגביה צו פירוק והמשיב 1 בע"א 1246/12, עו"ד ארז חבר, מונה כמנהל מיוחד של החברה (להלן - המנהל המיוחד). ערעור על מתן צו הפירוק נדחה בבית משפט זה (ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (1.12.2011)).

3.        לאחר כניסתה של מגדל הזוהר להליכי חדלות פירעון, נעשו ניסיונות שונים מצד נושיה למצוא הסדר אשר יוביל לפירעון, ולו חלקי, של חובות החברה. לענייננו נאמר, כי הסדר הנושים שאושר בבית משפט קמא והעומד במרכז הערעור דנא, עוסק בהצעתו של המשיב 2 בע"א 1246/12, משה אהרוני (להלן - אהרוני). הצעתו הראשונה של אהרוני (כפי שהוצגה בפני בית המשפט קמא ביום 25.5.2011) הייתה כי תמורת סכום של 300 מיליון ש"ח יוקצו לו מניות של חברת מגדל הזוהר, אשר יהוו לאחר הנפקתן 51% מההון המונפק של החברה, וכן יימכר לו נכס מקרקעין הנמצא בגבעת שמואל. לחלופין, הציע אהרוני כי במידה שהצעתו האמורה לא תתקבל, הוא ירכוש רק את נכס המקרקעין האמור, תמורת 235 מיליון ש"ח. לעניין מקרקעין אלו יצוין, כי מדובר בנכס מרכזי של מגדל הזוהר, המוחזק על ידי חברת-בת שלה, בשם נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ (להלן - נ.י.ל.י.), אשר למגדל הזוהר 99% ממניותיה. מקרקעין אלו שועבדו לבנק מזרחי טפחות בע"מ (המשיב 3 ברע"א 8417/11) (להלן - בנק מזרחי טפחות, או - הבנק) להבטחת הלוואה שנתן הבנק לנ.י.ל.י.. משלא נפרעה ההלוואה במועדה, מונה לבקשתו של הבנק עו"ד שאול ברגרזון (המשיב 1 ברע"א 8417/11) ככונס נכסים קבוע לנכסיה של נ.י.ל.י., וזאת במסגרת הליך נפרד מהליכי הפירוק המתנהלים נגד מגדל הזוהר (פסק דין מיום 3.10.2010, כבוד השופטת ד' קרת-מאיר).

4.        בעקבות העלאת הצעתו האמורה של אהרוני, פרסם המנהל המיוחד של מגדל הזוהר ביום 12.7.2011 הזמנה לקבלת הצעות להשקעה בחברה, על מנת לבחון אם קיימות הצעות העדיפות על פני הצעתו של אהרוני. משתמה התקופה שנקצבה לקבלת ההצעות (ביום 28.7.2011), נותרה הצעתו של אהרוני כהצעה היחידה שגובתה בערבויות ובהסכמים חתומים כנדרש. ביום 21.9.2011 הובאה הצעתו של אהרוני בפני אסיפת הנושים של מגדל הזוהר, אולם היא לא נתקבלה על ידם. אחת הסיבות לדחיית ההצעה הייתה רצונם של חלק מהנושים, כי תעשה השקעה גדולה יותר במגדל הזוהר מצד המשקיע, כנגד קבלה של 100% ממניות מגדל הזוהר לידיו, ולא רק 51% מהן.

5.        לאחר דחיית הצעתו של אהרוני באסיפת הנושים של מגדל הזוהר, אישר בית המשפט שדן בפירוק מגדל הזוהר למנהל המיוחד להביא את הצעתו החלופית של אהרוני, לרכישת המקרקעין בגבעת שמואל, לאישור בפני בית המשפט שדן בכינוס נכסיה של נ.י.ל.י. (החלטה מיום 9.10.2011). המנהל המיוחד נימק את בקשתו לעשות כן בצורך להחיש את פירעון החוב לבנק מזרחי טפחות, שצבר מדי חודש בחודשו סכומי ריבית בשיעורים גבוהים ביותר. הדבר גם נעשה בהסכמת הכונס הרשמי. ואכן, ביום 24.10.2011 אישר בית המשפט שדן בכינוס נכסיה של נ.י.ל.י. את מכר המקרקעין לאהרוני בעבור התמורה שצוינה לעיל. על ההחלטה המאשרת את מכר המקרקעין הוגשה בקשת רשות הערעור ברע"א 8417/11 על ידי אחת מבעלי המניות של מגדל הזוהר, נמי נאמנויות בע"מ (להלן - נמי נאמנויות).

6.        בד בבד, התקיימו מגעים בין המנהל המיוחד לבין אהרוני, וביום 24.11.2011 העלה אהרוני בפני המנהל המיוחד הצעה חדשה, לפיה הוא יקבל לידיו 100% ממניות מגדל הזוהר, תמורת 95 מיליון ש"ח, וזאת בנוסף לסכום של 235 מיליון ש"ח עבור נכס המקרקעין בגבעת שמואל (לעומת הצעתו הקודמת של אהרוני, אשר שיקפה, בניכוי התמורה בעבור המקרקעין, את רכישת 51% ממניות החברה עבור סך של 65 מיליון ש"ח; כן יצוין, למען הדיוק, כי בהצעתו החדשה של אהרוני נאמר כי יוקצו לידיו מניות חדשות אשר יהוו 100% מהמניות הרגילות של מגדל הזוהר, ואילו המניות שכבר מצויות בידי בעלי המניות הקיימים של מגדל הזוהר תהפוכנה ל"מניות נדחות", שאינן מקנות כל זכות, למעט הזכות לקבל את ערכן הנקוב בעת פירוק).

           ביום 28.11.2011 התקיימה אסיפה נוספת של נושי מגדל הזוהר, ובה התקבלה הצעתו המעודכנת של אהרוני פה אחד. ביום 8.1.2012 אישר בית המשפט קמא את הסדר הנושים, על אף התנגדות המערערים. מכאן הערעור שבפנינו.

7.        בטרם נדון בטענות בעלי הדין בערעור, נאמר באשר לבקשת רשות הערעור ברע"א 8417/11 (העוסקת כאמור באישור מכר המקרקעין בגבעת שמואל), כי ביום 22.11.2011 ניתן על ידי בית משפט זה, לבקשת נמי נאמנויות, צו המתלה את תוקפה של החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה את המכר. לבקשת המנהל המיוחד ואהרוני (שטענו כי מתן הצו עלול להסב נזקים שעיקרם בסכומי הריבית ההולכים ותופחים בחובה של נ.י.ל.י. לטובת הבנק), הוחלט ביום 15.1.2012 כי תוקפו של הצו יותנה בהפקדת סכום של 2 מיליון ש"ח. מאחר שסכום זה לא הופקד, הוחלט ביום 24.1.2012 לבטל את הצו האמור. ביום 18.4.2012 הודיע המנהל המיוחד של מגדל הזוהר, כי ביצוע מכר המקרקעין הושלם, במובן זה שמלוא התמורה עבורם שולמה לכונס הנכסים של חברת נ.י.ל.י.. בנוסף, חלק מכספי התמורה הועבר לבנק מזרחי טפחות והמשכנתה שהייתה רשומה על המקרקעין לטובתו בוטלה, נרשמה על המקרקעין משכנתה חדשה לטובת הבנק המממן של החברה הרוכשת מטעמו של אהרוני וכן נרשמה לטובת החברה הרוכשת הערת אזהרה. נוכח פעולות אלו, ולשאלת בית המשפט בדיון (ביום 13.3.2013) האם אין מדובר, על כן, ב"מעשה עשוי" בכל הנוגע למכר המקרקעין, הודיענו בא-כוח המבקשת ברע"א 8417/11 כי מרשתו חוזרת בה מבקשת רשות הערעור.

הטענות בערעור

8.        המערערים (אליהם מצטרפים המשיבים 3 ו-4, שהם בעלי אחזקות במגדל הזוהר באמצעות חברות אחרות) טוענים כי נפלו פגמים שונים בהליך שהוביל לאישור הסדר הנושים על ידי בית משפט קמא. לטענתם, פרק הזמן שהוקצב על ידי המנהל המיוחד לשם קבלת הצעות נוספות להשקעה במגדל הזוהר, שעמד על כשבועיים ימים, היה קצר מידי, ולא איפשר למשקיעים פוטנציאליים להגיש הצעה מתחרה לזו של אהרוני. כן נטען, כי אישור הסדר הנושים נעשה בלא שעמד בפני המנהל המיוחד והנושים דו"ח מפורט באשר לנכסי מגדל הזוהר ושוויה, כך שלא ניתן היה להעריך אם ההסדר שאושר היה ראוי. פגם נוסף שנפל בהליך שיזם המנהל המיוחד, כך לטענת המערערים, הוא כי הסדר הנושים שאושר לבסוף חרג מתנאי ההזמנה לקבלת הצעות שפורסמה על ידי המנהל המיוחד. בנוסף, נטען כי היה צורך לחלק את אסיפת הנושים לתתי-אסיפות לפי סוגי הנושים השונים.

           טענה נוספת בפי המערערים היא, כי נפל פגם בכך שאסיפות הנושים של מגדל הזוהר התכנסו לדון בהסדר בטרם הוכרעו סופית ערעורים שהוגשו על החלטות המנהל המיוחד בקשר לתביעות חוב שונות, ובטרם נקבע סופית גובה החוב לנושה המובטח העיקרי (בנק מזרחי טפחות). בנוסף, המערערים מעלים טענות בקשר לתפקודו של המנהל המיוחד, שלשיטתם לא נקט בפעולות מספקות לשם פירעון חובות החברה מתוך נכסיה הקיימים, בלא צורך בהסדר הנושים שאושר. כן נטען על ידי המערערים, כי לא ניתנה להם בבית משפט קמא הזדמנות נאותה להעלות את טענותיהם נגד ההסדר. לבסוף, המערערים מלינים על הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם בבית משפט קמא.

9.        המשיב 1 בערעור, המנהל המיוחד של מגדל הזוהר, אליו הצטרפו המשיב 2, אהרוני, והמשיב 5, הכונס הרשמי, טענו בפנינו כי דין הערעור להידחות. הם עמדו על כך שהסדר הנושים אושר פה אחד על ידי נושיה של מגדל הזוהר. לטענתם, אין לאפשר למערערים, כבעלי מניות במגדל הזוהר, שהינם בעלי זכות שיורית להיפרע מנכסי החברה, לטרפד את ההסדר שאומץ על ידי נושיה של מגדל הזוהר, שכידוע קודמים להם בהליכי חדלות פירעון. המנהל המיוחד חולק על טענות המערערים בדבר פגמים שנפלו בהליך שניהל לשם קבלת הצעות מתחרות להצעתו של אהרוני. לטענת המנהל המיוחד, אילו היה נופל פגם בהליך שניהל, הנושים היו אלו שקובלים על כך, אולם איש מהנושים לא עשה כן, וההסדר אושר על ידם פה אחד. לגופם של דברים, טוען המנהל המיוחד, כי היה הכרח לקצוב פרק זמן קצר לשם קבלת הצעות מתחרות בהליך שניהל לאור החוב ההולך ותופח של נ.י.ל.י. לבנק מזרחי טפחות, שצבר ריבית בסכום של כשני מיליון ש"ח בחודש. המנהל המיוחד הוסיף, כי הובא בפני הנושים ובפני המציעים הפוטנציאליים מידע מספק באשר לנכסי החברה ושוויה. המנהל המיוחד חולק על הטענה בדבר החריגה מההזמנה שפורסמה לקבלת הצעות יחסית להסכם הסופי שנכרת עם אהרוני, וטוען כי השינויים שנעשו בהסכם הסופי היו מינוריים. המנהל המיוחד מוסיף, כי המערערים לא הציגו הצעה קונקרטית טובה יותר במקום הצעתו של אהרוני.

10.      המנהל המיוחד טוען עוד, כי לא ניתן היה, ולא נכון היה, להמתין עם כינוס אסיפות הנושים עד להכרעה בערעורים שהוגשו בקשר לתביעות חוב שונות. המנהל המיוחד הוסיף כי ערעורים אלו הם ערעורי-סרק, אשר הוגשו על ידי המערערים עצמם או גורמים מטעמם, ותכליתם הינה לעכב את הניסיונות להגיע להסדר נושים. באותו אופן, גם העובדה כי טרם נקבע סופית גובה החוב של נ.י.ל.י. לבנק מזרחי טפחות, לא היה בה כדי לעכב את אישור ההסדר. גם בהקשר זה, טוען המנהל המיוחד, כי מדובר בטענה שהייתה אמורה לבוא, אילו הייתה נכונה, מצידם של נושים, ולא מצד המערערים שהינם בעלי מניות במגדל הזוהר. המנהל המיוחד מוסיף, כי הטענה לפיה ניתן היה לפרוע את חובות החברה מתוך נכסיה הקיימים, או לפעול לשם השבחתם, היא טענה בעלמא, שאינה נסמכת על עובדות קונקרטיות.

דיון

11.      אימוצו של הסדר נושים בעניינה של חברה שנקלעה לקשיים עשוי לשרת מספר מטרות. עמד על כך בית המשפט בע"א 6010/99 ששון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ''ד נו(1) 385, 398-397 (2001) (להלן - עניין ששון):

"הסדר נושים יכול שיתקיים לגבי חברה שטרם הוחל בהליכי פירוק לגביה ויכול שיתבצע במסגרת פירוקה. מטרות ההסדר עשויות להשתנות ממקרה למקרה: מקום שהחברה אינה בפירוק הסדר הנושים נועד, על-פי רוב, למטרת שיקום והבראה ומניעת כניסת החברה לפירוק. מקום שהחברה בפירוק עשוי ייעודו של הסדר הנושים להתמקד בייעול ובקיצור תהליך חיסול התאגיד, או להפך, לאפשר לחברה להשתקם ולהתנער מן הפירוק."

12.      גורמים שונים בחברה המצויה בהליכי חדלות פירעון עשויים, בנסיבות שונות, להיות המעוניינים במציאתו ובאימוצו של הסדר נושים. לעתים, החפצים באישורו של ההסדר הם הנושים, אשר סבורים כי באופן זה יצליחו להגדיל את שיעור פירעון חובות החברה כלפיהם, בין אם על ידי הזרמת כספים לקופת החברה באמצעותו של משקיע חיצוני ובין אם על ידי הותרתה של החברה כעסק חי המניב הכנסות (ראו, ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ''ד נו(6) 752, 762 (2002); ע"א 691/69 השותפות בש-רבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ, פ''ד כה(1) 465, 472 (1971)). מנגד, לא אחת הניסיונות להביא לאישור הסדר נושים נעשה ביוזמת בעלי השליטה בחברה דווקא, אשר רצונם הוא להיוותר במעמדם זה לאחר שיקומה (ראו, ורדה אלשיך וגדעון אורבך, הקפאת הליכים - הלכה למעשה (מהדורה שניה, התשע"א), בעמ' 66 (להלן - אלשיך ואורבך); דוד האן, דיני חדלות פירעון(התשס"ט), עמ' 243-241 (להלן - האן); רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, פיסקה 6 (19.8.2008); והשוו, רע"א 5990/08 ת.ג.י בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (10.7.2008); ע"א 3333/07 אנ.די.סי.יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 4 (20.12.2011); רע"א 7408/10‏ מתאון תעשיות פלדה (1972) בע"מ נ' ב.א. אלקטרוניקה בע"מ (5.12.2010)). במקרה אחרון זה, מן הסתם, בעלי השליטה בחברה מעורבים בהליך אישור ההסדר, והם צד רלוונטי לדיון בו ובאישורו.